עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כשכולם יצאו לשחק בהפסקה, אני ישבתי לקרוא את סלינג'ר.

הבלוג הזה הוא המפלט של המוח הקודח שלי.
הוא נוצר על מנת לפרוץ סכרים.
כאן אני כותבת על כל מה שאני מרגישה, רוצה ויכולה.

תמיד שמחה לשוחח: goes.lightly1@gmail.com
נושאים
החיים עצמם  (7)
נפש  (4)
דת  (3)
שירים  (3)
געגוע  (2)
הקלה  (2)
מחשבות  (2)
BDSM  (1)
בימים אלה
•  Loma
•  Richard Bona
•  מוּרָה
משאלות
•  לישון מוקדם - נעשה.
•  לתרגל מדיטציה בקביעות.
•  טבעונאות.
•  לחזור לצלם.
•  ללמוד עוד שפה.
•  להשביע מעט את הסקרנות.
•  להתחיל ללמוד - נעשה.
•  לסדר מזבח משלי.
•  לקרוא יותר.
•  לכתוב יותר.
•  לצייר יותר.
•  לנשום בכוונה רבה.
על שדות.
08/11/2019 17:51
קְטַנָּה
דת, שירים
כשרוזטי וקולייר ציירו את לילית,
ציירוה שלווה, מחייכת, תוהה;
ציירו מסרקת, ציירוה בכתום 
צבעים חמים,
כמעט כמו הכאב שבער בה בתחילת כל הזמנים כולם;
ציירוה עטופה בשרץ פתלתל כמו חטאים קדומים, נוטפי זימה.
לא ציירו בשר מדמם מהאימה שבנטישה.
לא ציירו ריריות-ריריות,
פצעים,
קליפין-קליפין, חצי מעשה
או דמעות.

0 תגובות
אני מפחדת לא להיות.
02/11/2019 15:07
קְטַנָּה
דת


הקלפים שלי תמיד אמרו לי את האמת, קשה וחסרת רחמים ככל שתהיה.
אבל בכל פעם שאני מתעסקת עם קלף המוות  אם הוא מופיע, אין ברירה אפוא  אני מרגישה צמרמורת חדה עולה בי וקור במורד עמוד השדרה.
לא בגלל שמדובר במוות, בהכרח, אלא במשקעים מהעבר. אני נזכרת בעבר ונחרדת.
אני נזכרת בפחד שלי מלא להיות.
אני מפחדת לאבד שליטה על התודעה שלי. אני מפחדת מהשניות האחרונות של תודעה לפני המוות, וממה שקורה לנו כשאנחנו מתים (ואם לדייק, אני מפחדת מכך שאני לא באמת יודעת מה קורה לנו כשאנחנו מתים); אני מפחדת גם לישון לבדי.
הרכות שבעטיפה חסרה; השקט שבה, הזרועות המגוננות, הנשימה האיטית והקצובה. כל אלה חסרים   ואם לא יהיה? 
אני נזכרת, אז, בתמונה השלמה, ובכך שבסופו של דבר הקלפים שלי מחזקים אותי. גם הקלף הזה.

2 תגובות
על ימי הולדת (ובכלל)
02/11/2019 11:12
קְטַנָּה
החיים עצמם
הגוף בן עשרים ושלוש

והנשמה בת ארבעים;

כשהנשמה בת ארבעים, היא גדלה ומתקדמת:

חמישים-שישים-שבעים.

היא חושבת על המוות המתקרב ועל הבדידות המכרסמת באחורי הראש

כמו טפיל, עכברוש או מחלה ממארת.

וכשאדם יושב וחושב כל כך הרבה,

גם בגיל עשרים ושלוש יצמחו לו כמה קמטים.

1 תגובות
מהעת האחרונה.
02/11/2019 10:34
קְטַנָּה
הקלה, נפש, החיים עצמם

התחלתי ללמוד; אני רוצה להתרגל למסגרת אקדמית כדי שלא אקרוס תחת הזוועות מלאות העומס של התואר הראשון.

תמיד אהבתי ללמוד - בכל תחילת שנה, בתקופת בית הספר, הייתי קופצת מעלה-מטה בהתרגשות כשהייתי קוראת את תוכנית הלימודים; הייתי מקריאה בגאווה כל נושא חדש, "של גדולים".
גם הפעם הקראתי את הסילבוס לחברים בהשתאות עצומה ובהתרגשות מעצם הלמידה אחרי זמן רב כל כך, ומכך שבחרתי את הקורסים שלי בקפידה כך שהתאימו לי בדיוק.
משהו בזה מזכך.


התחלתי לטפל בעצמי וללכת להרצאות כדי להיזכר למה אני עושה את מה שאני עושה. זה לא שלא ידעתי, חלילה, אבל הידיעה השלמה קצת התמוססה מחשש. והיא זקוקה לשיקום.

הקפתי את עצמי באנשים אהובים ויקרים, וזו התחלה.

הכרתי אדם שרוצה בטובתי, וזו התחלה. אני פוסעת יחד איתו בחשש מסוים, אבל גם בבטחה, בדרך למקום שבו אוכל, אני מקווה, להיות שלמה, רגועה ושמחה כשהייתי וגם להסב לו אושר וגאווה.


וטוב לי.


(התגעגעתי, אז באתי.)

0 תגובות
על סיום.
01/11/2019 00:17
קְטַנָּה
דת
היום חל סמהיין,
וישרא-בלוג נסגר,

ונדמה שגם ישרא-בלוג הוא אהוב יקר וקרוב שמתקרב ככל שנעלם,
גם בזמן פרפורי הגסיסה ונשימותיו האחרונות.

סמהיין מבורך ושנה טובה.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון